מעלת השתיקה ואהבת השלום – אבא מולועלם ייך ז"ל

לאבא מולועלם אסרס ייך ז"ל הייתה נוכחות מרשימה. הוא ניחן בשפה עשירה וידע נרחב בתחומים רבים, אך אהבתו ומומחיותו הייתה ונשארה התנ"ך. לכן התבקש מידי פעם להעביר את לימוד התורה לאחר תפילת הקייסים בימי שישי.

יום שישי אחד, עם גמר תפילת ערבית בבתי הכנסת של הקהילה בקרית מלאכי אבא החל לשאת דברים שרוממו את נפשם של השומעים בנושאים הקשורים לפרשת השבוע, אחד הנוכחים שכעס על אבא שבאותם ימים היה יו"ר הקהילה החל להקניט את אבא באופן אישי ואת הוועד בכלל באמירות מאוד פוגעניות ומעליבות. אני, שהייתי אז כבן 20 ישבתי לצדו של אבי בלעתי את לשוני ונצנוצי דמעות של כאב החלו עולים בעיניי וכעס ושנאה מלאו את ליבי.

אבא עם נבוך ומבויש הפסיק את דבריו ישב ולא אמר דבר. חלק מהקהל כעסו מאוד על האיש הן בשל העיתוי והן על הדרך בה מצא למחות על אי שביעותו מההחלטות שהתקבלו בוועד. אך עבורי העובדה שאבא שתק ולא "החזיר" לאדם שתקף אותו בצורה כה בוטה ומשפילה הייתה מעין כניעה והשפלה שמעידה רק על חולשה ורפיסות.

בחזרה לבית, אבא הרגיש בשתיקתי הרועמת ושאל "האם הכל בסדר"? עניתי שלא ממש ומה שהתרחש בבית הכנסת מעציב ומכעיס אותי מאוד, זאת במיוחד לאור העובדה שאפילו אני יכולתי לענות לו ולהעמיד אותו במקומו ולשמור על כבוד משפחתנו. אבא יישר מבט ובפנים חתומות ובקול נוקב סיפר כי לעולם לא הצטער על שסגר את פיו, אך הצטער לא פעם על מה שאמר בשעת כעס ובמיוחד באותם ויכוחים שבהם היה לו הרבה יותר מה להפסיד.

הדברים ישבו על ליבי אך לא הזדהיתי לגמרי עם הדרך בה נהג ולמען האמת ביקשתי נקמה שתהא כואבת וארסית.

לאחר מספר ימים בודדים הגיע לביתנו אותו אדם מלווה בקייסראובלוקייס אלמו ז"ל ועימם מספר "שמגליהוץ', במעמד זה התנצל על התקרית וביקש סליחה מאבא על התנהגותו, אבא כמובן סלח. ואת המעמד חגגו באוכל ושתיה וקינחו בבונה מסורתית. ומאז אותו אדם יקר ליווה כבן בית את המשפחה שלנו בכל האירועים השמחים והכואבים כולל הלווייתו של אבי לפני כשנתיים.

מכאן למדתי כמה יסודות במורשת אבותינו, כמה יקרה היא השתיקה, כמה נשגב הוא מבקש הסליחה וכמה יקרים הם הקייסיםוהשמגליהוץ' העוסקים בשלום בית והשכנת שלום בין איש ורעהו